עונת המעבר בתפר שבין החורף לקיץ ים של ימי חמסין, שרב ויובש לוהט. חדשים מרץ, אפריל, מאי. דברים קורים בעונת המעבר שכדאי, כדאי מאוד להתייחס אליהם. אנסה להתמקד בצד הקיצוני של עונות המעבר, למרות שכולנו יודעים שזו העונה היפה ביותר לטיסות דאיית מרחקים. הקומולוסים היפים ביותר, השמיים הבהירים והנקיים ביותר בשנה, הם בעונת המעבר. אבל, בעונה זו כדאי להיזהר מאותם ימי שרב המביאים את "השרקייה", הרוחות העזות מהמזרח. ימים של טמפרטורות של מעל 40 צלסיוס בצל. יובש מחניק, והאוויר מבעבע. פשוט כך ! אלימות בתנאים התרמליים. הבה ניזכר ביחד בחודש מאי 2003. החודש שבו אירעה התאונה הקטלנית ביבנאל. יום שבת. את התאריך המדוייק אינני זוכר, אך את יום שישי שלאחר אותה שבת, אני זוכר גם זוכר. אירוע חריג בהר הארי. המאמר שפרסמתי אז, כוחו יפה גם לשנה זו לקראת *העונה הבוערת*. הנה הדברים. -------------------------------------------------------------------------------- בימים של חודש אייר בהם החום הלוהט הנכנס מכיוון מזרח מביא עמו מסות אוויר חם מאוד, לעיתים מלווה ברוחות חזקות במיוחד, קורים דברים קיצוניים בספורט מצנחי הרחיפה. כמעט שבוע עבר מאז התאונה הקטלנית ביבנאל. רוח חזקה, פעילות תרמאלית קיצונית וטעויות בשיקול דעת (להמריא או לא), הביאו לטרגדייה שבא קיפח חבר בשם אורן יהושוע את חייו. הסיפור הבא אמור ללמד לקחים רבים את כל מי שסבור שהוא מחוסן מתקלות חמורות בטיסה. קח לך את כל הגורמים האמורים להשפיע על טיסה בטוחה במצנחים, צרף אותם יחד וגם אז אתה חשוף לאפשרות של אובדן שליטה העלול להסתיים באסון. אני טס על מצנחי רחיפה מאז שנת 1994, צברתי עד היום כ- 700 שעות רחיפה ועוד כ- 150 שעות על מצנח ממונע. לפחות 300 שעות מסך כל השעות, נצברו בטיסה בהרים בתנאים תרמאליים. עברתי קורס מצבי חרום אצל הגורו של מצנחי הרחיפה בעולם, ג'וקי סנדרסון, ואף נכנסתי למצב חירום אמיתי תוך כדי תרגול מצב חירום בקורס עצמו. במשך כל שנות פעילותי בספורט נתקלתי במצבים קיצוניים בהם איבדתי שליטה על הכנף, ולוא למספר שניות בלבד. באחד המקרים אף סיימתי בחדר מיון. אין לי כוונה להלאות את הקורא בהסטוריה שלי בספורט, אך חשוב לי להקדים לסיפור הזה את הרקע המקצועי שלי במצנחי רחיפה מאחר ולתוצאות, ובעיקר למסקנות, יש קשר ישיר לנסיון שצברתי במשך שנות פעילותי. יום שישי, אמצע חודש אייר החם והלוהט. הרוחות המזרחיות המגיעות ממדבריות ערב, מכניסות עמן טמפרטורות כמעט בלתי נסבלות. רוחות חזקות לעתים אף – עזות – הן חלק בלתי נפרד מימים אלו בחודש מאי. מבחינת תנאי דאייה בארצנו, דברים קיצוניים קורים. האנרגיה הטרמית העצומה שהאדמה סופגת, מתורגמת בשעות הצהריים ואחה"צ לתרמיקות אלימות במיוחד. האוויר היבש והחם פשוט עולה כל הזמן. בימים אלו, ניתן להגיע לשיאי גובה ומרחק ללא מאמץ רב. בשדה הנחיתה של הר הארי מתארגנת קבוצה קטנה לעלייה מרוכזת לעמדת ההמראה. שמשון, אריק, עמוס, מיקי ואנכי מטפסים במעלה ההר לכיוון בית ג'ן בשני רכבים. השעה 10 בערך. מגיעים לעמדה. התנאים נראים טובים במיוחד. רוח מזרחית דרום מזרחית בעצמה של 10 עד 18 קמ"ש נושבת בעצלתיים. העמק רוחש פעילות של צפורים. סיסים משתוללים. בגבהים דמיוניים ניתן להבחין בדורסים החוגגים בתרמיקות. אני מחליט לצאת. הכל נראה משופר וההמראה חלקה אל תוך עילוי בצידה המזרחי של העמדה. בתוך מספר דקות אני בגובה 1,400 מטר. הפיסטין הבולט במרחק כ-150 מטר מזרחית לעמדה מספק עילוי קבוע ואני מטפס תוך ביצוע סיבובי S וסיבובים מלאים. במקרים מסויימים כאשר הסייקל הנמוך נכנס ואין עילוי, אני גולש לכיוון העמדה וחוזר לכיוון אותו הפיסטין. שוב נכנס סייקל ושוב אני מטפס בתרמיקות של 3+, 4+ מטר לשניה. אני מתרחק מזרחה. קצהו המזרחי של הרכס נגמר בצוק קרח ותלול. תהום של כ- 450 מטר נפערת בקצה של מדרגה בסוף הצוק. הנקודה הזו היא פעילה במיוחד ולעיתים אני מנצל את החום הלוהט הנפלט ממנה, כדי לחזור לגובה סביר שיאפשר לי לעבור לסייקל התרמלי הבא. כך אני מטייל הלוך ושוב בין נקודה זו בקצהו המזרחי של הרכס לבין עמדת ההמראה כשעה ומחצה. השמיים רוחשים פעילות והעננות הגבוהה במיוחד מצביעה על יובש באוויר מלא תרמיקות. מעל העמדה מתפתח עילוי המוביל בקצהו לענן הנע לכיוון צפון, סימן שהרוח בגבהים היא דרומית. מספר מצנחים נוספים יוצאים לאוויר ואחדים מהם לא שורדים ונוחתים בעמדת ההמראה. קל מאוד לצבור גובה בנקודות הידועות של התרמיקות ואני ממשיך לרחף בגובה שבין 1,500 ל – 1,600 מטר. בשלב מסויים, בערך כשעתיים לאחר ההמראה, אני מחליט לצאת לכיוון שדה הנחיתה. שקיעה לגובה החלטה ללא סייקל באופק, וכבר אני בגובה 780 מטר מעל השדות המזרחיים לכפר רמה. אני גולש בסינק לכיוון הכפר ומעל מרכז הכפר אני כבר ב- 450 מטר. שדה הנחיתה במרחק גלישה בטוח ואני כבר מתכונן לנחיתה. אני מצפה לתרמיקה שתעלה מהכפר, אך יחד עם זאת מתכונן לנחיתה. ריח חריף של אפיית פיתות בתנור גחלים מגיע אלי והווריו מתחיל בצפצוף עצל. זו ההזדמנות שלי לנסות להציל את הטיסה הזו. לא מתחשק לי לרדת עדיין. במקום לנחות ולעלות לגיחה נוספת, עדיף להשאר באוויר אם אפשר . הריח של תנור הפיתות ממשיך ללוות אותי. הווריו מתיצב על 1.5+ מטר לשנייה בממוצע. אני חדור ריכוז ומשתדל לא ליפול מהתרמיקה. הסיבוב שלי מתון במיוחד ואני מלווה במבט את קצה הכנף שלי במשך כ – 10 דקות תמימות. מידי פעם אני מעיף מבט לווריו ולארץ הסובבת וסובבת, ולא מוותר. בשלב מסוים אני כבר ב- 1,200 מטר בסיבוב מתון. ממש בהמשך למעלה בקו ישר מעל קצה הכנף אותה אני מלווה במבט קבוע, אני מבחין בסיסים משתוללים כ- 500 עד 600 מטר מעליי. אני כבר בגובה 1,250 מטר וזה אומר שהתרמיקה הזו עוד עולה ועולה. ב – 1,350 אני מתעייף מהסיבוב שנמשך כבר כ – 15 דקות ומחליט לנוח בטיסה אופקוית וישרה. אני נוטש את התרמיקה המתונה והבטוחה ומתיישב נוח במושב הרתמה כדי לאסוף כוח וריכוז. בפני עומדות בשלב זה שתי אפשרויות. האחת קורצת במיוחד; לפנות לעמדת ההמראה של הר הארי, הנמצאת מתחת לקו האופק שלי במרחק דקות גלישה ספורות. אפשרות זו קורצת כי אז שוב אני בסמוך למוקדי עילוי בטוחים. האפשרות השנייה היא לצאת לטיסת מרחק לאורך כביש עכו צפת לכיוון מערב. מאחר ואני כבר למעלה משעתיים באוויר, נמאס לי מטיסה מקומית ואני מחליט לצאת. בינתיים אני נח מהמאמץ הרב והארוך של התרמיקה ההיא שהביאה אותי לגובה יציאה מעל שדה הנחיתה. הגלישה לכיוון מערב נמשכת לאיטה. פה ושם אני עובר בועת אוויר שלא כדאי להסתובב בעבורה. כאן מתחיל האירוע החמור אותו באתי לספר. ללא התראה מוקדמת המצב מתפתח לכדי אובדן שליטה מוחלט ללא אזהרה. המצנח מתחיל להאיץ קדימה בקצב מתון תחילה, סימן להתקרבות לתרמיקה. אני בטוח שזו עוד בועה קטנה שלא כדי להסתובב בעבורה. טעות. התרמיקה ממוקמת מצד ימין שלי. אני חש זאת כי המצנח מושך שמאלה. אני מתנגד ומושך ימין 20% ברקס כדי לחדור לתרמיקה. שוב ללא אזהרה מוקדמת במשהו מפלצתי פוגש אותי. תחילה אני חש שהכנף הימנית שלי נזרקת באלימות לאחור. תוך כדי כך אני שומע את הרעש המוכר של קיפול כנף. אני משחרר ברקס ימין כדי לעצור את הריצה של כנף ימין לאחור, אך זה כבר מאוחר, מאוחר מאוד. הצד הימני של המצנח כבר בקצה מהלכו המירבי לאחור בתנועה מהירה תוך השמעת קול נפץ, ושחרור הברקס בנקודה זו מחריף את אלימות הריצה קדימה. תחילה אני נזרק ללא כל אזהרה לאחור, הכנף הימנית רצה בטיסה מטורפת כלפי האופק שמצד ימין שלי. שוב אני נזרק בעוצמה ימינה. החופה נכנסת לרצף השתוללות בלתי נשלט תוך טלטלות איומות ימינה ושמאלה וקולות התפוצצות של פתיחות פתאומיות של קריסות. בשלב זה אני עדיין בהלם קרב ראשוני. אין לי מספיק שהות להביט או להבין מה קורה. כל המערכת נזרקת לצד שמאל, אני מיטלטל שוב באלימות לצד ימין. באינסטינקט המיידי אני לופט היטב היטב את ידיות הברקס ויוצר חצי לפוף מסביב לכף היד. ראשית כל, הברקסים לא יישמטו לי מהיידים. לפני שאני מספיק להביט או להבין את המצב אני מחליט לבצע ריסון על ידי משיכה בעצמה שווה של שני ידיות הברקס. הכח העצום והאלים שטלטלות החופה משחררות תוך כדי השתוללות קדימה ואחורה ובו זמנית ימינה ושמאלה, זורקות אותי לכל כיוון. בתוך כך נשמעות ההתופוצצויות של פתיחת כנף ורשרוש מוכר של קריסות אסימטריות. נדמה לי בתוך כל זה שאני אותה קליפת אגוז בסערה איומה בלב ים. אני מחליט לנקוט בפעולה ויהי מה. הזדקרות מלאה – Reset למצנח. קורס מצבי חירום. קודם כל להכניס את הכנף למצב ידוע ממנו הליך ההתאוששות מוכר והתנהוגת החופה צפוייה. בו זמנית אני רץ לכיוון הרזרבי – במחשבה. הרזרבי שם - בהיכון. יש לי המון המון גובה. 1,100 מטר. אני חייב לרסן, אחרת זה הולך להתפתח לסחרור אלים שיהייה קשה עוד יותר, אם בלתי אפשרי לעצור, ככל שאשתהה. עד לשלב זה עברו כ- 10 עד 12 שניות מתחילת האירוע. אני מושך בכל הכח את שתי ידיות הברקס. הידית הימנית מגיעה לקצה מהלכה עד לתחתית המושב, הידית השמאלית ממאנת לרדת מתחת לגובה הבטן. יד שמאל לא מספיק חזקה מול הכוח העצום המושך נגדי. אני נזרק לאחור באלימות. הזדקרות מלאה – יזום – אך לא סימטרי. בשלב זה אני מביט למעלה בפעם הראשונה. 1/4 שנייה מספיקה לי. הכנף ללא כל צורה הגיונית, אך ממוקמת כ- 45 מעלות מאחור. תנועת הכנף קדימה (תוך קריסה של 70% בצד שמאל) היא הסימן לו חיכיתי. ממש כאשר הכנף בתנועה קדימה ומעליי, אני זורק ידיים למעלה. הקריסה נפתחת, התתאוששות היא מיידית ואפקט המטוטלת גורם לי לרוץ מתחת לכנף ולהשיג אותה. 20% משיכה שווה בשתי הידיות לריסון, והכל חוזר לטיסה. בשניות הראשונות לאחר מכן, אני לא מתאמץ להבין מה קרה, אלא מתאושש מהטראומה שזה עתה חוויתי. הטיסה לכיוון מערב נמשכת בצורה חלקה. לא הייה כאן איבוד גובה משמעותי. בכל אופן, הפעם הבאה שאני מתפנה להביט בווריו זה לאחר מספר דקות גלישה, והוא מראה 750 מטר. צינורית הקאמל פאק שלי מחייה אותי. אני לוגם בצימאון מיים חיים ומרטיב גרון שניחר ביובש של היום ובלהט האירוע. כ- 2 ק"מ מזרחית מהכניסה לכרמיאל, סמוך לכביש, אני בוחר שדה נחיתה. נכנס לפיינל ומבצע נחיתה מושלמת. פוףףףף..... תחקיר האירוע א. נתונים מיקדמיים 1. שם הטייס שימי הנגבי 2. דרגה IV 3. נסיון: 9 שנים במצנחי רחיפה. פעילות שוטפת בהרים. 4. מצנח Effect 36 ProDesign- 5. טווח משקלים 90 – 110 ק"ג 6. משקל המראה 112 ק"ג 7. רוח מזרחית – 7 קמ"ש 8. גובה האירוע 1,100 מטר 9.תאריך אירוע 16/05/2003 10.שעת אירוע 13:10 11.עדים שמשון ברלב (משדה הנחיתה) ב. גורמים לכניסה לאירוע בועת אוויר אלימה העולה במהירות, פוגשת את כנף ימין, כאשר המצב התחילי של הכנף הוא 20% ברקס. צד שמאל של המצנח קורס מהסינק בשולי התרמיקה וצד ימין מזדקר כתוצאה מהתנועה המהירה של מסת האוויר העולה כלפי מעלה, עובדה המעלה בצורה משמעותית את זוית ההתקפה של הכנף הימנית. המערכת נכנסת לסיחרור מסוג Amplitude Max. הטלטלות העזות של המערכת אלימות במיוחד משום העובדה שמשקל ההמראה גבוה בשני ק"ג מהקצה העליון של המעטפת המשקלים. ג. התאוששות 1. מתחילת האירוע עד לקבלת החלטה על פעולה יזומה – התנגדות אינסטינקטיבית לתנועות הכנף המשתוללת. 2. מרגע קבלת החלטה על פעולה יזומה – נקיטה בפעולה יזומה באופן החלטי בכל הכוח, כניסה להזדקרות מלאה – מצב בו התנהגות המצנח מוכרת וצפוייה. 3. תקינת המצנח - Effect 36. מצנח תחילי DHV 1 (DHV 2 בקטגוריה אחת בלבד בשימוש במערכת האצה) 4. הכרת המצב. נסיון של קורס מצבי חירום המקנה כלים ליציאה מהם. ד. מסקנות 1. גם אם כל התנאים התחיליים שואפים לחסינות מכניסה למצב קריטי – התנאים הסובייקטיביים של מזג אוויר ופעילות אוויר בלתי צפויה עשויים לבדם לתרום לכניסה למצב בלתי נשלט. 2. אותו מצב נתון בטיסה על חופה בתקינה גבוהה יותר – ספק אם הייתה מתאפשרת התאוששות. 3. ללא קורס מצבי חירום – בתנאים שנוצרו, ספק אם הייתה התאוששות. 4. קורס מצבי חירום – החל מדרגה 3. חובה. חובה. חובה. שימי הנגבי - אייר תשס"ג כל הזכויות שמורות © 2003
