שלום לכולם ! כמחווה לימים הטובים בהם פורום הבטיחות היה חי, נושם, בועט וכייפי, וכמחווה לאיש יקר שהרגיל אותנו ל"פינת הבטיחות" שלו, אני מתכבד לפתוח כאן איזה נסיון להחזיר רמת כתיבה, איכות בתכנים ותרבות דיון (אני מקווה). איתמר נוינר, לכל מי שזוכר, הייה זה שהתחיל פינת בטיחות בה היינו קוראים ודנים בסוגיות בטיחות טיסה. "פינת האוויראות של שימי" מתימרת/משתדלת להיות משהו דומה. בכל הזדמנות שהיא, אכנס לפורום עם נושא אווירואות שלדעתי בוער מספיק כדי לדבר עליו. אני בטוח שמישהו שם בקיהליית המרחפים המצומצמת שלנו בארץ, יפיק מכך תועלת כל שהיא. הנושא הראשון שאני בוחר לדבר עליו היום הוא פתיחת רזרבי. אני לא יודע לאמור בוודאות, אך בשני מקרי המוות בתאונות הקטלניות שאירעו בשנתיים האחרונות, בהר הארי וביבנאל, לא הייה נסיון לפתוח רזרבי. **זה מעורר תהיות.** על פי תקן היצרנים בעולם, מצנח רזרבי חייב להיפתח בפרק זמן של שניה אחת מרגע ההשלכה. מצנח רזרבי מרוענן כיאות ומתוחזק ברתמה באופן נקי ומסודר, יפתח בפרק הזמן הזה. גם בגובה 30 מטר מעל הקרקע יש עוד מקום להשליך רזרבי, אם צריך. השלכה מגובה כזה, אמנם לא תמיד תגרום לפתיחה מלאה, אך גם פתיחה חלקית, דייה כדי לבלום במשהו את קצב הפגישה עם הקרקע ובוודאות למזער נזק באופן דרמאתי. במקרה של גיל יערי ז"ל, הייה מקום לפתיחה, או השלכה מהירה. הנוהל שאמור להיות שגור בידי כל טייס מתחיל לא הייה בראשו של גיל ובלבול וחרדה, בתוספת העובדה שזמן קצר (לכאורה) שהייה לו, הסיחו את דעתו מיידית הרזרבי, וחבל על חבר, כי ללא ספק זה הייה משנה לגמרי את התמונה העגומה. במקרה השני שקרה בשנה שעברה ביבניאל, הדברים פחות או יותר היו דומים. שם אמנם הייה מספיק גובה (120 -130 מטר), אבל בלבול, חרדה והכי הכי חשוב, העובדה שיכול להיות שהוא לא מצא את הידית בשעת הצורך, הותירו מציאות עגומה מאוד גם כאן. מנסיון בשטח מול חברים שהצטרפו לא מכבר לספורט וסיימו קורסים, אני יודע שהרתמות אותן הם רוכשים, הם מסוג כזה שידית הרזרבי ממוקמת עמוק למטה ומאחור. בזמן עמידה בעמדה עם הרתמה מולבשת, קשה מאוד למצוא את הידית הצהובה. צריך להתאמן ולחזור ולהתאמן בלפיתת הידית. באוויר הדברים קצת יותר פשוטים, מאחר והרתמה בנוייה כך, שידית הרזרבי תהייה נגישה יותר כאשר היא במצב טיסה, וטוב שזה כך. באחת השיחות שלי עם אלכס לאו בדשא בנתניה, שמעתי ממנו סיפור מדהים (שמתועד בווידאו) שבוא הוא מחליט לצאת לטיסת טנדם עם מצנח אב טיפוס, לוקח איתו רתמה עם רזרבי. במהלך הטיסה נגרם כשל מבני של שכבת המיתרים העליונה המתחברת למפרש התחתון של החופה, והם פוקעים לו אחד אחד (כמו קוביות דומינו – כדבריו), בזמן בצוע ספיראלה הדוקה. במקרה כזה של כשל מבני, אין שום מוצא אחר מלבד רזרבי. וזה מה שהיה שם כדי להציל אותו ואת הנוסע שלו. מאז, הוא מדגיש, אין יציאה לאוויר בלי לבדוק, דבר ראשון את ידית הרזרבי, על ידי הושטה של היד בצד הנכון, ותחושה פיזית של הידית. תשאלו גם את גיא פרץ על נסיון אמת של פתיחת רזרבי בעבר הרחוק לפני כ- 5 שנים. אני לקחתי את הדברים ואימצתי אותם. אני מבצע אותם לעיתים קרובות מאוד. אני ממליץ לכולם לעשות את אותו הדבר כחלק מבד"ח המראה. גם אם אתה חש שיש לך נסיון "והכל בסדר", לעולם אין תחליף לתרגול ורענון שגרתי. ועוד טיפ אחרון הכי הכי חשוב – במצב של חוסר שליטה מתחת לגובה 450 מטר – השלך רזרבי, אל תתעסק בנסיונות לתקן מצב מסובך, השלך !! בקישור למטה - סרטון ווידאו - צפה וחזור וצפה. טוסו בביטחה שימי.
