פינת האוויראות של שימי (7)
חרדה
אין טייס מצנחי רחיפה שלא עבר את השלב הזה. שלב החרדה.
אין טייס מצנחי רחיפה שאינו חרד מידי פעם כאשר הוא באוויר בתנאים תרמאליים. לעיתים, מתחילה החרדה בשלב הנסיעה לאתר, לעיתים תוך כדי הכנות להמראה, אך ברב המקרים תוקפת החרדה כאשר אתה באוויר.
לא תמיד זהו דבר שלילי. בין טייסי מצנחי רחיפה מקובל להתייחס לחרדה זו כפחד חיובי ובונה. ואכן, חרדה מסוימת, יש בה משום אלמנט חיובי הגורם להגברת הריכוז והמוכנות בזמן טיסה, דבר שהוא חיוני ממעלה ראשונה כאשר אתה באוויר.
ואולם, לצדדים השליליים של החרדה עשויה להיות השלכה גורלית בכל טיסה. החרדה בשלבים המוקדמים של הטיסה לאחר היציאה לאוויר, עשויה לבנות את עצמה לממדים בהם היא פוגעת בכושר השיפוט. מספר רב של גורמים עשויים להשפיע על האופן בו נבנית חרדה אצל מרחף בזמן טיסה. יש, והחרדה תגרום למרחף לחפש הזדמנות מהירה לנחיתה, אך לא אחת, אנו יודעים, שבדיוק כאשר אנו מחפשים לנחות, הכל רק עולה.
חיתחות אלים המטלטל את המצנח בהפתעה עשוי לרוקן לחלוטין את מכסת הבטחון העצמי אצל מרחף. אין זה משנה אם המרחף הוא ותיק ומנוסה, או אחד שזה עתה סיים קורס טרמקות.
הגורמים המשפיעים על עצמת החרדה אצל מרחף, ברורים מאוד ומובנים, ואני אתייחס אליהם בהמשך, אך קודם לכן אתייחס להשלכות על כושר השיפוט וקבלת ההחלטות בזמן אמת באוויר.
לכולם ברור שהיכולת לתפקד בזמן חרדה יורדת פלאים. לכולם גם ברור שבתנאים של חרדה קשה מאוד להיות החלטי. אי היכולת להיות החלטי באוויר בזמן טיסה, הינה גורם עיקרי להתפתחות מצב קריטי.
גם אם בפני מרחף תחת חרדה עומדת ברירה טריוויאלית לכאורה, כגון להשלים סיבוב או לא, הרי חוסר החלטיות בקבלת החלטה מסוג זה, כולם יודעים, עשוי להוביל לאסון.
במקרים קיצוניים יותר, בהם תנאי הסביבה, כגון טרמקיה אלימה או רוח בעצמה מגבלתית, גורמים לכנף לקרוס וחובה לפעול מייד, תהייה לחרדה השפעה קרדינאלית ביכולת לפעול נכון ובזמן. כולם הרי יודעים עד כמה פרקי הזמן הנתונים לנו להחלטה הם כה קצרים.
במקרים קיצוניים ביותר ברגע של אמת בו מרחף חייב לקבל החלטה לפעול, תגרום החרדה לאפקט אותו אני מכנה "אפקט הקיפאון". במקרה זה, עצמת החרדה היא כה גבוהה, המתח העצום והמצב הקריטי הנופל בהפתעה על מרחף לא מוכן, גורם לו לקפוא על שמריו ופשוט לא לעשות דבר. התוצאה במקרה זה היא לרוב – אסון.
מילת המפתח בהתמודדות עם חרדה, היא **להיות מוכן**. גם אם זה נשמע בנאלי לכאורה, כדאי מאוד להתעמק היטב בהרחבה ובניתוח שאעשה כאן למילת מפתח זו. ראשית חכמה, לפני כל דבר אחר, המוכנות הטובה ביותר היא *בהכרה*. בידיעה ובהבנה הראשונית שהעיסוק במצנחי רחיפה, מסוכן מטבעו.
עוד בשלב בו אתה מחליט לאמץ את העיסוק הזה כתחביב, דע לך ידוע היטב, זהו עיסוק הטומן בחובו סכנות לא מעט. החטא הגדול ביותר של מרחף הוא ההדחקה והשאננות.
הידיעה ברמת תת ההכרה שזהו עיסוק מסוכן, אינה שווה הרבה. מי שרוצה לרחף וגם להנות מזה, חייב להעלות את הידיעה הזו לרמת ההכרה המלאה. רבים מאיתנו מדחיקים, וזה מסוכן. אני שומע חדשות לבקרים מרחפים ותיקים המנמקים עד כמה הם *לא צריכים* קורס מצבי חירום כי הם *יודעים* לא להיקלע למצבים הללו. זוהי הדחקה. לי זה לא יקרה – זוהי הדחקה.
התירוצים שאני שומע לא אחת ממרחף/ת על יכולת ירודה בשליטה קרקעית – זוהי הדחקה. ואני חוזר ומשנן לכל מי שרק רוצה להקשיב – אם אתה מבין שהעיסוק בספורט הזה הוא מסוכן, אזי הורדת את רמת המסוכנות שלו באופן משמעותי. משום שאם מלכתחילה תבין זאת, קרוב לוודאי שתפעל כדי להפחית את הסכנה.
אמרנו מוכנות. הכרה, אם כן, זו מוכנות. בשלב הזה בו אתה עובד על עצמך כדי לבנות הכרה מלאה בסכנות, עברת את המחסום הקשה ביותר, המחסום המנטאלי אשר לא אחת מהווה את הסיבה לחרדה. כדי לבנות בטחון עצמי חיובי אשר יעזור למחוק את החרדה, צריך להתאמץ. צריך השקעה בעבודה קשה וצריך זמן. את הדבר הזה בונים אבן אבן, לבנה לבנה עד אשר מגיעים למצב בו היסודות עליהם מונחת הכרה נכונה וחיובית שתאפשר עיסוק מהנה בספורט מצנחי רחיפה, הינם מוצקים.
ובכן היכן מתחילים? כבר אמרנו, במנטאליות. השלב הבא הוא במעשה. בניית יסודות מוצקים לעיסוק בטוח ומהנה בספורט שלנו, מתחיל בלימוד ורכישת ידיעה תיאורטית עמוקה ככל שניתן. הידיעה התיאורטית אין לזלזל בה. וכבר שמעתי לא אחת, מרחפים ותיקים המתפקעים מצחוק כאשר אני שואל אותם אם נוסחת העילוי מוכרת להם.
חברים, כאן מתחיל המאמץ וכדאי להתחיל כאן. ג'וקי סנדרסון נוגע בנקודה זו באחת ההרצאות המוקלטות שלו כאשר הוא אומר: Knowledge dispels fear העקרון הוא פשוט. ככל שתדע יותר, הסיכוי שתופתע יקטן יותר, והרי הפחד והחרדה נובעים בראש ובראשונה מחוסר הוודאות והחשש מהפתעות לא צפויות.
השלב הבא, הוא עבודה מעשית. כל אחד ואחד צריך לדעת מהן הנקודות החלשות שלו. נתחיל בשליטה קרקעית. רבים לא מבינים ששליטה קרקעית טובה או לא טובה יש לה השלכה ישירה על כל שלבי הטיסה באוויר. קח את הנושא הזה ועבוד עליו השכם והערב עד אשר זה יהיה הצד החזק ביותר שלך. עבוד על כך ללא לאות. אל תניח לזה עד אשר אתה ממוקצע בשליטה קרקעית ברמה של טבע שני לך.
הדבר הבא הוא קורס מצבי חירום. דע לך, שאם אינך יודע להתמודד עם קריסות, אין לך מה לחפש בהרים. ולא מעניין אותי שמישהו קבע בעעעעעגודה שקורס מצבי חירום אינו חובה לדרגה 3. אותו המישהו סבל וסובל מבעיות הדחקה. הפחד שלו עצמו להיכנס באופן יזום למצב קריטי ולנסות להתמודד איתן, הוא הדבר שהרתיע אותו וההדחקה שלו עצמו באה, בצורת קביעה כה אומללה שגורפת עימה את כולם. קורס מצבי חירום מדרגה 3, חובה. את זה **אני** קובע!!!
אם אתה מעוניין לטוס באופן בטוח ולהנות מטיסות בהרים, רוץ לעשות קורס מצבי חירום. זה מה שיציל אותך. ואם אתה לא מסוגל כי אין לך אומץ, עזוב את הספורט הזה, קפל ציוד, מכור אותו וגש לעסוק במשהו אחר. זה לא בשבילך.
והנה הדבר האחרון והחשוב לא פחות. שעות אוויר. לא משנה היכן וכמה ואיך. צבור שעות באוויר. עוד טיסה, עוד זמן אוויר עוד ועוד ניסיון. וככל שתצבור יותר ויותר שעות וניסון, אתה מרחיק מעצמך לא רק פחד וחרדה, אלא גם את הסכנה עצמה. וזה ברור מאוד מדוע. ניסיון רב יקנה לך כלים למנוע ממצב קריטי להתפתח. עוד שעות ועוד ניסיון, ועוד לקחים. אל תפסיק.
ולסיום אומר גם את זאת: הטייסים הטובים ביותר הם אלה המפיקים את ההנאה המרובה ביותר מטיסה.
שימי הנגבי ל"ג בעומר התשס"ה
