פינת האוויראות של שימי (8)
אחריות
איזו אחריות אני אמור לספק לנוסעים הבאים לטיסת חוויה בטנדם, או לחניכים המעוניינים לרכוש עיסוק פנאי חדש ?
איזו אחריות ואיזה פיצוי אני אמור לספוג אם חלילה, קוראת תאונה ?עיסוק בספורט אתגרי בכלל, ובתחום מצנחי הרחיפה בפרט, מזמין צרות. זהו ספורט ועיסוק הטומן בחובו סכנות. כל בר דעת מעל גיל 21 יודע זאת.
אני חוזר שוב ! ספורט מצנחי רחיפה הינו
עיסוק מסוכן. זהו תחום הדורש מכל מי שמתקרב אליו, להבין ולהפנים זאת.
אם אתה בוחר להתקרב לקצה , זה משום שאתה מעוניין בריגוש הכרוך בסכנה.
אנו קוראים לזה “זרם האדרלנין”.
אדם הצורך את הריגוש שהעיסוק הזה מזמין, לוקח על עצמו סכנות במודע. אי אפשר לספוג את זרם האדרנלין הזה ללא חשיפה לסכנה כל שהיא. אין בטוח הרמטי.
אתה רוצה ריגוש ? אתה לוקח, לכן, סיכון.
אם אתה לוקח סיכן, משמע אתה יודע היטב שזהו המצב. החשיפה לסכנות, לתאונות, לפגיעה ולהרג, זמינה ברמת הרגע. בכל זמן נתון בו הינך מצוי תלוי במצנח רחיפה בין אם לבד, ובין אם בלוויית מדריך, אתה נתון לסכנה ברמת הרגע המיידי.
זהו האדרלנין שאתה צורך. זה מסוכן, ובמודע אתה לוקח את הסיכון.
אתה אם כן, ורק אתה, אחראי על הסיכון שלקחת.
המדריך הוא אך ורק האמצעי בו אתה עושה שימוש כדי לממש את הסיכון שבחרת לקחת. אין למדריך דבר וחצי דבר, בהחלטה שלך לקחת את הסיכון.
הטעות היסודית בתפיסת העולם הנהוגה כיום היא בכך שעל המדריך נופלת כל האחריות, בין אם הגורם לתאונה היה מזג האוויר, או צנחן אחר, או כלי טיס אחר, או סופת הוריקן, או עלעול (Dust Devil), או חגורה לא מהודקת, או מוקש בשטח, או לא משנה מה. המדריך הוא האחראי.
וזו שטות גמורה !!
היכן עומד הממד הקרוי “בלתי צפוי”, או Force Major, בכל תפיסת העולם הזו ? וכיצד ניתן להכיל את כל הגורמים “האחרים” על האחריות הרובצת על המדריך?
תפיסת עולם זו התרסקה לא מזמן בבית המשפט המחוזי בפסיקה תקדימית שהוציאה השופטת המכובדת הגב’ ציפורה ברון.
התיק הנידון, נסב על תביעת פיצויים שהוגשה כנגד מדריך צניחות חפשיות והמועדון בו הועסק, בגין נחיתה קשה שגרמה לנוסע בצניחת טנדם, עצמות שבורות.
בנימוקים להחלטתה, קובעת השופטת, שעצם הידיעה שאנו עוסקים בספורט מסוכן דייה כדי להשית את כל משקל האחריות על מי שביודעין בחר לעצמו ריגוש בעיסוק מסוכן.
איתרע מזלו וקרתה תאונה, הלא ידוע ידע היטב שהסכנה בעיסוק זה הינה ממשית, ובכל זאת השליך את יהבו על המדריך באומרו באופון חד משמעי –
קח אותי לצניחה זו, אני סומך עליך !
בפסיקה זו דחתה השופטת ברון את התביעה.
פסיקה זו משקפת את תפיסת העולם הנכונה של אחריות המדריך בתחומי האתגר.
כל מי שרוצה לחוות עיסוק אתגרי, צריך לדעת שהמדריך מצדו אינו כתובת להטחת האשמות כדי לתבוע פיצוי על סיכון שנלקח על ידו.
המדריך לעומת זאת, חייב לעשות את כל שיש לאל ידו כדי להתנהל באופן הבטוח ביותר, אך תמיד קיימת האפשרות של כניסת גורם נוסף לנוסחת האחריות.
גורם נוסף עשוי להיות אין סוף אפשרויות של Force Major שאין למדריך שליטה עליהם.
מאידך, אין הגורם הנוסף יכול להיות “רשלנות במודע” מצד המדריך. וכבר ראינו עד כמה בלתי אפשרי כמעט, להוכיח רשלנות במודע, או כפי שזה קרוי “אחריות מקצועית”, ולוא רק בגלל העובדה שהמדריך עצמו חשוף לאותן הסכנות כמו הנוסע.
אתן דוגמא קיצונית כדי לחדד את דבריי.
לוליין בקרקס ההולך על חבל דק מאוד בגובה רב ללא רשת ביטחון, מציע לצופים אפשרות להשתתף בפעלול. הפעלול הינו מצב בו יושב המועמד על כיסא המונח על ראש הלוליין תוך כדי הליכה על חבל דק.
מתוך הקהל קופצים מספר מתנדבים שזרם האדרלנין שוטף אותם.
אתה מוכן ללא רשת ביטחון ? שואל הלוליין את המועמד.
בוודאי, אני סומך עליך !
אבל זה מסוכן !!
אין דבר ! אני סומך עליך !
עולים למגדל הגבוה בסמוך לתקרת אוהל הקרקס. המתח גואה כאשר לפתע מתערב מרפי ידידנו בחגיגה, ומשהו משתבש בפעלול וקוראת תאונה.
הלוליין מצליח לתפוס ברגע האחרון את החבל הדק ומונע מעצמו נפילה. ההוא עם האדרלנין, מתרסק על הקרקע ולא משאיר עצם שלמה אחת בגוף.
היכן לדעתכם האחריות של הלוליין כאן ?!?
למה אין לך ביטוח ? מטיח ההוא עם האדרלנין כנגד הלוליין בבית המשפט.
כי אף חברת ביטוח אינה מעוניינת לבטח הליכה על חבל דק. וחוץ מזה, אמרתי לך שזה מסוכן, מה לך כי תלין ?
ועוד על אף כל זאת, תמיד מחפשים שעיר לעזאזל. מה קל יותר מאשר להפיל את האחריות על המדריך, או הלוליין, ולהכניס תביעה משפטית.
סיכומו של דבר, הכי טוב לשבת בבית, וגם שם לא תמיד בטוח.
אם הייה חוק המחייב לבטח, היינו מבטחים ביטוח חובה כמו ברכב. אין חוק. מה לעשות ? כי אם היה חוק, אז היו גם מחייבים את חברות הבטוח לספק ביטוח.
למה המדריך גם צריך לספק לך ביטוח על הסיכונים שאתה במודע בוחר בעצמך לקחת ?
רוצה לעשות את זה עם מדריך מסויים. בדוק רקורד, אישיות, רשיונות מוכרים והמלצות, ואז תבחר לך עם מי אתה רוצה לקחת את הריגוש אשר לו הנך זקוק כל כך. השוק פתוח. יש מדריכים למכביר. בחר לך.
ברגע שבחרת לך מדריך, קח את אחריות על הכל, תאונה או כל מקרה אי נעימות הקשור מטבעו באופי העיסוק באתגר.
אל תחפש את מי להאשים. הרי ידעת שזה מסוכן.
לא רוצה לקחת סיכון ?!? יפה ! שב בבית. זה הכי בטוח.
(וגם בבית לא תמיד זה כל כך בטוח).
שימי
הערה – אין לדברים הנ”ל כדי להצהיר על קיום או אי קיום ביטוח במסגרת מועדון סיתוונית.
הערה – אין לדברים הנ”ל נקיטת עמדה לגבי ביטוח צד ג’ שהוא חובה על כל מרחף באשר הוא.
ש.ה.