פינת האוויראות של שימי (13)
הדחקה
מי שהייה אתמול בקורס רכס וקורס טנדם בנתניה ושמע אותי מסביר את עניין ההדחקה, יודע על מה אני מדבר.
באחד המצבים של כניסה לנחיתה, היה צחי בטיסה בכיוון דרום עם רכיב צפוני חזק מאוד. קרוב לוודאי 55 קמ”ש קרקעי.
כדי לבצע סיבוב ימינה ולהמשיך לכניסה אל תוך העמדה, היה עליו להביא בחשבון את זמן תגובת המצנח ומשיכת הברקסים וזמן האיחור עד לתגובה ועד לביצוע הסיבוב.
בזמן שהמצנח מתחיל להגיב, הקרקע חולפת מתחתיך במהירות רבה, ואם לא תקדים להתסובב כדי שהתוצאה הסופית של הפעולה תהייה דווקא בנקודה הרצויה, אתה עלול להחטיא את המטרה ובזמן שסיימת את הסיבוב תהייה רחוק, רחוק דרומה מהעמדה.
אני מספר כאן את הדברים הללו משום שבמרקה הזה, לא רק שקיימת אפשרות לפספס את הסיבוב בגלל המהירות הקרקעית, אלא, שכאשר אתה מגיע במהירות כזו וממולך מצוי מרחף אחר באותו הגובה, עליך להביא בחשבון שלא תסיים את כל הסיבוב ואתה עשוי להתנגש בו בגלל הסחיפה של רכיב הרוח הכל כך חזק.
כאן נכנס עניין ההדחקה.
אין זה מספיק אם התחלת את הסיבוב והפנת את הראש והמבט לכיוון הסיבוב. המצנח עדיין לא פנה. אולי אתה כבר הפנית את המבט, אך למצנח לוקח זמן להגיב.
מצנח סגול שהייה באותו הגובה עם צחי, המשיך בדרכו לכיוון הנגדי (צפונה). חובת הפינוי רובצת במקרה זה על צחי ולכן היה עליו להביא בחשבון את החובה הזו עם ובכפוף לשאר הנסיבות, שהעיקרית בהן היא הסחיפה בעקבות הרכיב הצפוני החזק. המרחק הקרקעי שאתה עובר עד שהמצנח משלים את הסיבוב.
צחי לא הביא את כל זאת בחשבון. הא הפנה מבט לכיוון הסיבוב והתעלם מהסכנה ההולכת ומתקרבת. זוהי הדחקה.
התופעה הזו מוכרת ידועה בעולם הרחיפה. לא מרבים לדבר עליה משום ש”מדחיקים” אותה. בעיקר, התופעה צפה ועולה אצל מרחפים חדשים חסרי נסיון המפעילים מנגנון תת מודע של להתעלם מהסכנה הקרבה, ואז היא “תיפתר מעצמה”.
הדברים בולטים המיוחד בזווית הראייה ההקפית שלנו. כאשר אנו מביטים קדימה ועוסקים בהטסת הכנף סמוך למיכשול, לדוגמה ברכס בתנאים חלשים, זווית הראייה ההיקפית של העין קולטת את הקירבה לרכס אך המודעות רוצה להתעלם מכך, באופן הדומה ל: “אם לא אביט לא אקריב את הסכנה” או “יותר טוב שלא אסתכל” זוהי הדחקה.
זוהוי תופעה מסוכנת.
בהרבה מקרים מרחף לא מנוסה עשוי להקלע לקירבת סכנה ומנגנון ההדחקה הטבעי שלו (וזה קיים אצל כל אחד במידה זו או אחרת) יגרום לו אחד מהשניים: או להתעלם מהסכנה ולא להביט ולא להחשוב עליה, או לפתור את עצמו בכך שאם הוא לא יעשה דבר, לבעיה סיכוי טוב יותר להיפתר מעצמה.
וזה מסוכן.
עניין ההדחקה, בפירוש קשור ישירות לפחד או חרדה באוויר. ואמנם, באחד מפינות האוויראות בעבר, התייחסתי לנושא החרדה או הפחד. הדברים נובעים באופן ישיר מחוסר בטחון עצמי, אשר הוא תוצאה של חוסר ידע ומיומנות, אשר הם תצאה של הדרכה קלוקלת או אי הדרכה בכלל.
כאשר מרחף עולה לאוויר ללא כל הכלים הדרושים כדי לקיים טיסה מהנה ומשוחררת מחרדה, הסיכוי שלו להקלע למצב מצוקה גדול יותר כתוצאה מחוסר ידיעה מספיקה, ומאידך גם מנגנון ההדחקה הטבעי שלו יעבוד שעות נוספות.
מי שחש פחד באוויר, מסכן את עצמו אם הוא ממשיך לרחף.
כל אחד ואחד מאיתנו יודע מה הוא מרגיש. הדרך הנכונה להתמודד עם זה, היא להציף את זה אל פני המודעות העליונה ולהתעסק בכך במחשבה ובשיחה עם אדם מנוסה יותר, עדיף מדריך.
Knowledge dispels fear
ככל שנרכוש מטען ידיעות רב יותר, נרגיש נוח ובטוח יותר באוויר ומימלא נטוס טוב יותר.
מיותר להדגיש את נושא איכות קבלת ההחלטות במצבי חרדה. כולם יודעים שהיא יורדת פלאים וגורמת לאסונות ובוודאי לקבלת ההחלטות השגויות דווקא.
נחזור להדחקה.
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הדחקה, היא על ידי למידת הנושא, תיחקורו וזיהוי המצבים באוויר בהם היאת מתפתחת.
אסור לתת להדחקה להתפתח. צריך להיות בעל אופי מספיק חזק כדי להביט נכוחה מול סכנה ולמהתמודד איתה.
כאשר אתה מביט אל מול פני הסכנה וכובש את החרדה וההדחקה, פתרת 50% מהדרך לצאת מהסכנה.
הרבה, הרבה יותר רשלני ומסוכן לחשוב שהסכנה תיפתר מעצמה אם לא תסתכל או לא תעשה דבר.
את היכולת להתמודד עם מצבי חירום ומצבים קריטיים בונים בהרבה הרבה שעות טיסה. אף אחד לא נולד עם זה.
אצלנו, בקהיליית מצנחי הרחיפה, זהו חלק קטן מהערך המוסף האדיר שאותו אנו מקבלים בכל תחומי החיים, מעצם העיסוק ברחיפה במצנחים.
שנה טובה
אלול התשס"ושימי הנגבי
